הסקירה על אובונטו 9.10 לא כ"כ הרשימה אותי ושמועות שסוף סוף KDE התייצבה עם גרסה 4.3 הובילו אותי לנסות ולראות על מה כל המהומה. בניסיונות האחרונים שלי עם KDE גרסה 4 קיבלתי הרבה תקלות ודברים מעצבנים. נדמה היה כי שחררו אותה מוקדם מידי ולא מוכנה מספיק לשימוש. נקווה שגרסה זו יציבה כאשר היא עטופה בגרסת בטא של אובונטו.

התקנתי את שולחן העבודה KDE בנוסף לשולחן העבודה Gnome של אובונטו. הרצתי את הפקודה הבאה בשביל לעשות זאת:

sudo apt-get install kubuntu-desktop

ההתקנה ארכה כחצי שעה שרוב הזמן היא התעסקה עם ההורדה של החבילות (כ-150 חבילות). תוך התקנה התבקשתי להחליט מי ינהל את מסך הכניסה שלי. החלטתי ש-kdm יעשה עבורי את העבודה, מה גם שהכניסה במערכת שלי הינה אוטומטית ללא הקשת משתמש וסיסמא.

בסיום ההתקנה, אתחלתי לגמרי את המחשב על אף שיכולתי פשוט להפעיל מחדש את ה-X בלבד. רציתי לראות איזה תמונת  splash (התמונה שמוצגת בזמן עליית המערכת) תוצג לי. התמונה שהוצגה לי הינה של קובונטו.

המסך כניסה שהוצג לי היה מרהיב וגם שולחן העבודה. נראה כי המעצבים של KDE ממש מקצועיים ברמה גבוהה ביותר. הגימור המלוטש שואף לרמת המק ואף עוקף אותו. תפריט ה-K (תפריט ה"התחל" המקביל בחלונות), ששמו kickoff, שימושי ביותר וידידותי למשתמש. הווידג'טים – תוספים לשולחן העבודה שגורמים לשולחן העבודה לזהור – ממש מגוונים ונותנים מענה לכל אופציה אפשרית. מבחינת ממשק משתמש KDE 4 מקבל ציון 100.

דבר ראשון שניסיתי לעשות הוא להשתמש בתוכנות שבאות עם ה-KDE: קונקוורור, קימייל, קופייט (רוב השימוש במחשב כיום לא כולל מאופיס).

קונקוורור (Konqueror) – דפדפן יציב עם מגוון אפשרויות הכוללות מסך הגדרת אפשרויות ענק שדווקא מפספס חלק מההגדרות הפשוטות שהתרגלתי אליהן בשועל האש, כמו שחזור כרטיסיות שנסגרו לאחר פתיחה מחדש. הדפדפן תואם במאת האחוזים לתקני acid3 החדישים, אבל ממש נהיה כבד עם פלאש (בחלק הזה האשמה היא דווקא בפלאש, שטוחן את המחשב בכל דפדפן אחר).

קימייל (Kmail) – תוכנת הדואר האלקטרוני פשוטה לתפעול אבל בעלת אפשרויות נרחבות שלא מביישת שום תוכנת מייל נפוצה.

קופייט (Kopete) – תוכנת מסרים מיידים פשוטה וגמישה שנותנת מענה לכל משתמש ממוצע עם תמיכה בוידאו, שאין ביונה (pidgin).

תוכנות נוספות

תוכנת pdf אינה כבר KPdf, שהוחלפה ע"י Okular. האחרונה בעלת אופציות יותר רבות מאשר קודמתה שלא מביישת תוכנות מתקדמות של Pdf.
ועוד מילה על KOffice – לא ניסיתי אותו, כי הנחתי שבאופן אופיס, שמותקן כברירת מחדל, מושקעים הרבה יותר אמצעים ואנרגיות. אכתוב על KOffice בפוסט נפרד בהמשך באופן מפורט.

בעיות

לאחר שימוש של יום נתגלו קצת בעיות מדאיגות למי שמעוניין להשתמש בהפצה (לפחות בגרסת הבטא). כן, בהפצה ולא בשולחן העבודה. הבנתי כי בהפצות האחרות עם גירסה זו של שולחן העבודה אין בעיות כמו שיתוארו בהמשך. מנהל החבילות הסימפטי (kpackagekit) אינו יציב בעליל. הוא מפעיל את עצמו כמשתמש רגיל ולא מבקש סיסמא של מנהל בהתקנה, אלא טוען כי המשתמש שהפעיל את התוכנה אינו מנהל. האחרון דורש להיכנס לשורת הפקודה ולהפעיל את מנהל החבילות כמשתמש על (sudo). אבל כאשר מפעילים אותו כמשתמש על התוכנה קורסת. מה שמכריח אותנו להישאר אותנו לגמרי בשורת הפקודה ולעדכן את המערכת ולנהל חבילות בשורת הפקודה בכלל או להתקין סינפטיק (synaptic) ולהשתמש בו בתור מנהל החבילות. עדכון: הבאג תוקן בעדכון היומי.

עברית

העברית בהפצה זו אכן טובה והרוב כבר תורגם כולל החלק החשוב של הגדרות המערכת. אבל, ישנו באג מעצבן שהלוח מתהפך לתצוגה שמאל לימין אבל כל התוכן בעברית. המשמעות של זה כי כפתור ה-K (כפתור היישומים) מוצג משמאל התאריך והשעה מימין. משום מה כאשר מאתחלים את ה-X המצב מתיישר לימין לשמאל.

כמו באובונטו התרגום אינו מלא, אבל עדיין נראה כי הושקע מאמץ רב בתרגום. על מצב התרגום ב-KDE ניתן לקרוא כאן (דיאגו, קבל ח"ח על המאמץ).

סיכום

KDE 4 שולטת (!!!). שולחן עבודה מרהיב שיכול בעיצובו וגימורו הסופי לעמוד מול מק וחלונות 7 (ועבור השתיים האחרונות הושקעו מאות מיליוני דולרים). אמנם שולחן העבודה התייצב מאז שחרור בינואר האחרון 2008 (בכל זאת, עברו כמעט שנתיים), אבל ישנם באגים עדיין שכנראה יותקנו בגרסה הסופית. בגרסת הבטא של אובונטו, באגים כאלה אלמנטריים אינם מתרחשים. ניתן להסיק כי קנוניקל שמה את רוב יהבה בפיתוח אובונטו ולא משקיעים מספיק בשביל Kubuntu, על אף שמדובר בשולחן עבודה הרבה יותר מתקדם מ-Gnome.

כמו בכל שנה בינואר (עקב יומהולדתי) אני מתקין את גירסת האלפא של אובונטו. אמנם השם הדרקוני Jaunty קצת הרתיע יותר מתמיד, אך ניסיתי בכל זאת. הפעם ציפיתי (כמו תמיד) לשדרוג מזהיר במיוחד לאור זאת שקנוניקל הודיעו כי בגירסה זו ישימו דגש על מהירות עליית המערכת – דבר החשוב לבעלי לפטופים (או אולי רק לי).

כרגיל, הרצתי את הפקודה הידועה (לשמצה, חלקכם יגידו): update-manager -d. לאחר תהליך ארוך וממושך שנמשך למעלה משעתיים (עקב אינטרנט איטי) המערכת סיימה להתעדכן.

בהפעלה מחדש היתה בעיה ב-X שלא הצליח להסתדר עם הרזולוציה שלי  800×1200 (כנראה). ניסיתי לקנפג מחדש את ה-xorg ואת כל חבריו באמצעות sudo dpkg-reconfigure xserver-xorg. כשזה לא עבד הלכתי על הנורא מכל: dpkg-reconfigure -a. תהליך זה נמשך המון, אבל המון זמן. האשף שאל הרבה שאלות שלבסוף לאחר כל התהליך לא עזר בכלום. ניסיתי שוב להריץ את X ופתאום קפצה הודעה (שקפצה גם בהתחלה, רק אני לא שמתי לב) שניתן להיכנס ל-X במצב בטוח (safe mode). לאחר כניסה למצב זה קיבלתי רזולוציה מזעזעת (600×800) אבל גיליתי שהאשף (dpkg-reconfigure) "דפק" קצת הגדרות.

כדי לתקן את הרזולוציה ניסיתי להריץ עדכון מערכת, זאת עוד מניסיוני משנים קודמות כי אובונטו מריצים עדכונים יומיים לכל החבילות של האלפא. לשמחתי לאחר עדכון (ושימת לב כי חבילות ה-X מתעדכנות) והפעלה מחדש של ה-X הרזולוציה חזרה לנורמליותה.

החדשות הרעות היו שאין לי פריסת עברית וה-touchpad לא מתפקד כראוי. כדי לתקן את הראשון הוספתי פריסת עברית בתפריט מערכת->העדפות->מקלדת. כדי לתקן את ה-touchpad פשוט התקנתי את החבילה xserver-xorg-input-synaptics והכל שב לקדמותו בשלום.

התרשמותי מהמערכת במהלך השבועיים האחרונים כי אין שינוי מהותי מהגירסה הקודמת ואף אין שינוי במהירות עליית המערכת. אני מניח כי בגלל שמדובר בגירסת אלפא (5), עדיין לא מרגישים בהבדל מהותי.

למרות שהאלפא מגיעה בברירת מחדל עם פיירפוקס 3.0.5 לא התחמקתי והתקנתי את פיירפוקס 3.1. פה דווקא היה שיפור בעלייה וגם באיתור כתובות.

מסקנות

• לא כדאי להשתמש בכלי dpkg-reconfigure (במיוחד למישהו שלא מבין עמוקות בנבכי אובונטו).

• גירסאות האלפא של אובונטו יציבות יחסית, אך לא נותנות את היתרונות שאמורים להיות בגירסה הסופית (אולי בבטא). המשך יבוא…

קישורים

• פוסט שפרסמתי בווטסאפ עקב השדרוג.
• לוח זמנים לשחרור אובונטו 9.04.
• כתבה ב-ynet על אובונטו 9.04.